בֵּין הַמְּצָרִים

הַקַּיִץ הגיע,

והשמש קפחה,

ואת קַמַלתְ –

בֵּין הַמְּצָרִים.

בראשון בו קַרסת,

ורוחך איתנה,

אך הובקעה החומה.

ומשנכנס אב

ממעטין בשמחה.

ובתשעה בו חרב הבית,

והרופא הסיק,

והנשימה קַשְתה.

ועוד שלושים

ועוד אחד.

ואינך עוד.

[#31]