לאחרונה סיימתי קריאה מחכימה נוספת בספרו של ד"ר יאיר כספי "לדרוש אלקים", (הוצאת משכל, 2002, 299 ע"מ), שאני ממליץ בחום על קריאתו. ד"ר כספי ייסד וניהל את תכנית "פסיכולוגיה ביהדות" באוניברסיטת תל אביב, ובשנים האחרונות מעביר אותה באופן פרטי במסלול רב שנתי לקבוצות מגוונות. את הספר מומלץ לקרוא באופן איטי ומחושב, פרק בכל פעם, ועם הרבה מחשבה לאחר כל מקטע.
ספרו האחרון, "ספר הכשרונות", סוקר כאן לפני כשנתיים.
אני מוצא בהגותו של כספי הדרכה למסע חיים של סקרנות, התבוננות מתמדת, ונטילת אחריות, המכוונת שלעולם לא לקפוא על שמרינו, לשאוף להרחבת דעת, ותמיד לחפש את ה"קריאה" ההקשרית המזומנת בחיי כל אחד ואחת. זו משמעותה המעשית של "דרישת אלקים" במובנה העמוק. הדבר נכון הן לגבי משהו שמפריע ונתעורר הצורך לבדקו ולתקנו, והן לגבי עניין שרוצים ללמוד ולחקור גם ללא הפרעה קודמת ומודעת.
הדרך לכך נעוצה בהתבוננות פנימית כנה וישרה, בשאלת שאלות, המסירות כביכול שכבה אחר שכבה במצבי חייו של כל אחד מאיתנו, במטרה להגיע לתובנות אמיתיות ועמוקות באשר למניעי מעשינו.
דרישה מעין זו מניחה כמובן חתירה מתמדת לחשיפת אמיתות (ל"התאמה" במחשבה ו/או בפעולה כלפי מצב נתון), וברוחב דעת מקסימלי, איש אישה במקומם. כמובן שכדי לעשות כן, יש להתאמץ כאמור, ליושר רב, כמידת האפשר, לשאול שאלות קשות, להימנע מזיופים קטנים כגדולים, ולעלות בשביל משחרר "בדרך אל החירות".
לא בכדי השתמשתי במשפט האחרון, בשמו של אתר זה, שכן נדמה לי שכספי בהגותו משקף עניין יסודי מאד, שעומד גם בבסיס מסעי האישי רב השנים, ובבסיס מטרתו של אתר זה, ובמובן זה, אני חש קשר חזק להגותו.
ואכן שמו של הפרק הראשון בספר "עבד ה' חופשי", המתייחס לפיוטו המפורסם של רבי יהודה הלוי "עבד ה' הוא לבד חפשי", מרמז לעקרון המנחה בספר, ומתאר את מסעו האישי של המחבר בדרכו לתובנות המובעות בו.
בעמוד 19-20 מגדיר כספי את מגמת הספר כך: "...זוהי פסיכולוגיה שאלוהים במרכזה. אם לא הצלחנו למצוא את עצמנו בכל הפסיכולוגיות האחרות, היא אומרת, הרי זה משום שהן כולם בנויות על אותה הנחת יסוד שגויה. הן מעמידות את האדם במרכזן, ובכך מחמיצות את היסוד המרכזי בהוויתו: היותו בעל תפקיד במערכת גדולה".
ובהמשך (שם): "... אדם פונה לטיפול כדי לעזור לעצמו, אבל יוכל להיעזר רק כ"אשר יפסיק להעמיד את עצמו במרכז ההוויה, כמטרת כל הדברים, ויתחיל להקשיב לקול הקורא לו למלא תפקיד, יקבל על עצמו משימת שותף במימוש תוכנית גדולה".
הספר מחולק לעשרה שערים ו41 פרקים, ומהווה למעשה סוג של מדריך כאמור, מעין תומך דרך. וכך כותב (ע"מ 22): "הספר הוא מדריך. כדי לבחון אותו צריך לצאת לדרך. לשאול שאלה. שאלה אישית. ממוקדת בעניין ומקום ואחריות אפשרית. שאלה שההתמודדות איתה מוטלת עליך...מה מעסיק אותך... מה נכון לעשות בעניין המעסיק אותך? שערי הספר יציעו מסלולים שונים למצוא בהם את תשובתך, אך מטרת כולם תהיה אחת-זיהוי מעשה נכון אחד שלך...".
מן הכריכה האחורית:
"מקורות ישראל מציעים מערכת של דרכים וכלי עבודה פסיכולוגיים לגילוי ייעוד ואחריות אישית וחברתית ולתיקון אדם במלכות שדי. המחבר יצא למסע בספרים - מקרא, תלמודים, מחשבה, חסידות וספרות - חיפש את המקומות שבהם נביאים, חכמים וחלוצים דרשו אלוהים, ישירות, וקיבלו תשובות.
הוא מדריך את קוראיו בנתיבי השיחה: שאלות על מה שאפשר ורצוי וחובה לעשות.
הוא מלמד לשאול בכל עניין ודבר על מצווה שאולי עוד לא נכתבה.
תפילה שעוד לא נשמעה.
חסד שנתקבל ולא נודע.
חטא ועונשו.
עבודת אלילים וקורבנה.
חזון אמת והדרך ההולכת אליו.
לדרוש אלוהים הוא הזמנה לגלות יכולת שלא ידעת על קיומה.
רצון רע שנסתרת בו כוונה נכונה.
שקר שנתת לו לנהל אותך.
אמת שממנה אי-אפשר להימנע.
רשות שמותר לך לתת לעצמך ותפקיד שבו תמצא את חירותך.
הספר מסכם עשור של מחקר הוראה והנחיה בחידוש מתודות וכלי עבודה פסיכולוגיים מן המקורות היהודיים. הוא כתוב לקורא הבא למפגש ראשון עם מקורות ישראל, כמו לתלמיד ותיק שביקש להביא אלוהים לשיחה".
כמה ציטוטים שאהבתי במיוחד:
עמוד 46: "העיסוק בחלקם של אחרים מרחיק אותי מעצמי, מתפקידי. בירור אחריותם של אחרים יהיה אפשרי רק אחרי שתתבהר אחריותי שלי. כל הדברים שנעשו לי כביכול, הם, ראשית הזמנה לתפקיד יחודי, שלי. משימה המוטלת עלי היום בנוגע לנסיבות שלא היו תלויות בי"..... "מה אני צריך לעשות? איך מתחילים לענות על שאלה כזאת? נותנים לה להישמע. העלאת השאלה, הנכונות להישאר עימה גם כאשר אין תשובה, היא יסוד פתרונה".
עמוד 72: "הכל צרכו לחסד, אפילו אברהם", (ב"ר ס'). כולם, קטנים עם גדולים, חלשים וחזקים. גם גיבורים. אבל לא כולם מוכנים להודות בצורך, להכיר בחוסר השליטה...אנחנו מבקשים חסד שלא צריך להודות שצריכים אותו. חסד שאינו מאיים על תחושת השליטה שלנו בחיינו. אנו מבקשים לנתק את החסד ממי שנותן אותו....".
שם: "קשה לקבל את החיים וכל מתנותיהם כפיקדון זמני, נוראה היא המחשבה שהדברים היקרים לנו ילקחו מאיתנו, ולא נוכל להתנגד".
עמוד 75: "בעל מחושי החסד המפותחים לומד לראות את חסדו גם בקשיים. רואה בהם אתגר גדילה "ידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך". משבריו הם בשבילו הזדמנות לצמיחה".
עמודים 136-138: "לשקר יש תמיד תפקיד אחד: לא לדעת אלוקים. להסתיר אחריות קשה שממנה רוצים להימנע".
"כשלא רצית לדעת את עצמך- מצוותיך, חסדיך, יצריך, המצאת עולם חלופי, תפקיד שלא קיים, יכולת שאין לך, או שהכחשת את מה שקיבלת ומזמין אותך לפעולה..."
"... כדי שנוכל לחיות בעולם החלופי שבראנו לעצמנו, השקר שהמצאנו כדי להסתיר מעצמנו את האמת, תפקידנו צריך להיראות אמיתי—צריך להחתים עליו את אלוקים כמי שברא אותו.."
"האנשים ששיקרו לך בשם אלוקים, בילבלו את יסודות עולמך... מי נשא בפניך את שם אלוקים לשווא? מי דיבר אליך בשמו, ולא היתה לו שום שיחה עימו?"
עמודים 148-149: "המשברים שעברת היו בלתי נמנעים כי רק כשאבדו לך כל המשענות הבטוחות שהיו לך, היית חייב לגדול, להיפרד מן המוכר והידוע ולפתח את דרכיך שלך, לבוא אל מי שמגלה לך את משימתך... כאשר נאלצת להתמודד עם מה שחשבת שלעולם לא תוכל לעמוד בו, דווקא בו נגלה לך החסד..."
"מי שלא היה מוכן למאמץ הגדילה הקשה שבקבלת חובה לא קיבל תורה מי שלא היה מוכן לשאת באחריות לעצמאות לא קיבל את הארץ. ומי שאינו רוצה להתמודד עם שינויים, רוצה רק לשמור על מה שיש, לא יהיה שותף לעתיד, לעולם ההולך ובא".
עמוד 151 - "במעשה המיועד לך זכית בעצמך. המתנה הכי גדולה שיכולת לתת לך. כשאתה בוחר שלא לעשות את מה שאתה יודע שהוא שלך, שהוא אתה, כשאתה משתמט ממשא חייך- אתה מאבד את עצמך. שכר עבירה-- אמרו תנאים- עבירה".
עמוד 242: "...האנשים שלא רצו לעמוס על שכמם את משימת חזרתם לעצמם השליכו אותה על מישהו אחר, שיעשה את העבודה במקומם"
לפרטים נוספים:
[#115]
Commentaires